לא מוותרים על שיחה עם הרופא

אחת הסכנות הגדולות באי ספיקת לב נובעת מכך ש"מתרגלים למצב", ולא מתלוננים. יכול להיות שזה קרה גם לך. זה מובן: אם חושבים שאין מה לעשות כדי לשפר את המצב, אז גם אין טעם להתלונן עליו. 
 
אם, למשל, פעם היה קשה לך לעלות שתי קומות במדרגות – והיום קשה לך כבר בקומה הראשונה, קל לטעות ולחשוב שבעצם "אין שינוי." ואז, כשהרופא שואל אותך לשלומך, קל להטעות אותו (בלי כוונה, כמובן) ולהגיד לו ש"הכל בסדר, קשה אבל התרגלתי."
 
אסור לעשות את זה. במצב של אי ספיקת לב, הרופא חייב לדעת על כל שינוי, גם אם הוא קל. חייבים לזהות בזמן את הסימנים לאי ספיקת לב, בשלביה השונים. כשהוא שואל אותך איך אתה מרגיש, הוא באמת רוצה לדעת. זה יכול להשפיע על הטיפול, וזה בהחלט יכול להשפיע על איכות החיים שלך. 

יש מה לעשות: מספרים לרופא על הסימפטומים 

לאי ספיקת לב יש מספר סימנים בולטים. חשוב לדבר עם הרופא על הסימפטומים ולהפנות את תשומת ליבו: 

1. בצקת. זה הביטוי הראשון להתקדמות המחלה. חשוב להפנות את תשומת ליבו של הרופא לכל שינוי, אפילו קל שבקלים, בבצקות שמתפתחות בגוף. חשוב לדווח לרופא על מיקום הבצקות. קל להבחין בבצקת ברגליים או בקרסוליים, ואילו בצקת בריאות יוצרת קשיים בנשימה ותחושה של "אין אוויר". לעתים לא מבחינים בבצקת מבחוץ – אבל המשקל עולה תוך זמן קצר. גם כאן יש לפנות אל הרופא.
2. קוצר נשימה. חשוב מאוד לדווח על כל שינוי במאמץ הדרוש לנשימה, גם אם הוא נראה לא משמעותי, "עונתי", "יעבור" וכו'. עם התקדמות המחלה מופיע, לעיתים, צורך בתנוחה זקופה לנשימה, גם בשעת שינה. 
3. בעיות הקשורות למערכת העיכול. הרופא חייב לדעת על ירידה במשקל, בחילות מדי פעם, תחושת שובע מוקדמת, או כאבי בטן. 
4. שינויים "נפשיים". למשל, בלבול שתוקף מפעם לפעם, דיסאוריינטציה, בעיות שינה, או אפילו תנודות במצב הרוח. 
5. תופעות של דום נשימה בעת שינה. כלומר, אם בזמן השינה אתה מתעורר, לפתע, ממחנק – חייבים לדווח על כך לרופא. הדבר לא קורה בלי סיבה.