"אסור להרים ידיים": למדו על טיפול ב-ITP

הדבר הראשון שחשוב לומר כשדנים בחולי תרומבוציטופניה אימונית, ITP, אינו מובן מאליו: לא לכל חולה נדרש טיפול ב-ITP. המבחן הוא מספר טסיות הדם, כאשר אין מספר אבסולוטי. הטיפול תלוי במטופל: "מטרת הטיפול היא להביא את החולה לערך טסיות שבו הסיכון לדמם מסכן חיים הוא מינימלי", מסבירה ד"ר דורית בליקשטיין, יו"ר החוג לציטופניה אימונית באיגוד להמטולוגיה ולרפואת עירויים. "ערך גבוה מ-30 אלף טסיות למיקרוליטר בדרך כלל אינו כרוך בסיכון לדמם משמעותי - אך מה אם מדובר בספורטאי, בפועל בניין, בקשיש או אדם שמקבל נוגדי קרישה? יש מקרים שבהם המינימום אינו מספיק, לכן יש להתחשב במצבו הקליני של המטופל, באורח חייו ובמקצועו".

ישנם מספר אופציות טיפוליות כשמדובר בחולים בוגרים. הראשונה הוא טיפול בסטרואידים שמורידים את יצירת הנוגדנים לטסיות. "מדובר בטיפול מוכח שעובד על 66%-75% מהחולים. בעבר, רופאים נתנו סטרואידים לזמן ממושך והחולים פיתחו תופעות לוואי קשות. ההנחיה היום היא שאם אין תגובה אחרי שבועיים, מפסיקים את הטיפול במהירות ומצהירים על כישלון. אם יש תגובה, ממשיכים ומורידים לאט את המינון עד שמפסיקים אחרי כחודשיים".

אופציה טיפולית נוספת הינה טיפול שנקרא אימונוגלובולינים, שניתן דרך הווריד במשך יומיים עד חמישה ימים ומחייב שהות בבית החולים (אשפוז במחלקה או אשפוז יום). "הנוגדנים שעל פני הטסיות נקשרים לתאים בטחול שמעכלים את הטסית עם הנוגדן. בעצם", מסבירה ד"ר בליקשטיין, "כך אנחנו מתחכמים ומציפים את התאים בנוגדנים שנוצרו במעבדות. הטיפול הזה ניתן לאנשים שלא יכולים לקבל סטרואידים, לא הגיבו אליהם או זקוקים לפעולה דחופה כמו ניתוח. מדובר בטיפול שמועיל לתקופה קצרה יחסית, אפשר לחזור עליו, אך יש לו תופעות קשות ועלותו גבוהה".

בשנים האחרונות, חל שינוי משמעותי בכל הקשור בטיפולים במחלת ה ITP. אם בעבר הייתה הנטייה לפנות לניתוח להוצאת טחול, כעת ישנן תרופות שפועלות במנגנון אחר. מדובר בתרופות שמחקות את מנגנון הפעולה הטבעי של ההורמון תרמובופואטין, שמעורר את התאים במוח העצם שמייצרים את טסיות הדם. "הטיפול הזה מעלה את מספר הטסיות באחוזים מאוד גבוהים ומוריד דימומים", מגלה ד"ר בליקשטיין. הוא ניתן על ידי זריקה פעם בשבוע או באמצעות טבליות הניתנות פעם ביום. התרופות מיועדות לטיפול בחולים שאובחנו לאחרונה, או בכאלו שמחלתם ידועה שנים.

"מדובר בתרופות שהוכחו כיעילות גם אחרי כ-10 שנות טיפול ב-ITP. כשמספר הטסיות מזנק לערכים גבוהים מדי, אפשר להפחית את המינונים או את תכיפות ההזרקות. עד 30% מהחולים הפסיקו עם התרופות בכלל ועדיין נשארו בהפוגה". בארץ ניתנות התרופות במסגרת סל הבריאות רק בתום שנה מהאבחנה, כשכשלו טיפולים אחרים או כשנגרם מהם סבל רב.

ומה קורה אם החולה אינו יכול לקבל כדורים או זריקה מסיבות שונות, כמו למשל אישה שמעוניינת בהיריון? "במקרה כזה אציע טיפול בתרופות שמדכאות את יצירת הנוגדנים לטסיות על ידי התאים הלבנים (לימפוציטים)", משיבה ד"ר בליקשטיין. "כך למשל תרופה הניתנת דרך הווריד: כ-60% מהחולים מגיבים לה אבל רק 25% מהמטופלים בה שומרים על תגובה לאורך זמן (עד כשנתיים). גם לתרופה זו יש תופעות לוואי ועלותה ניכרת".

מגוון הטיפולים התרחב - וזו רק ההתחלה. על פי ד"ר בליקשטיין, אמורות בעתיד להיכנס לשוק מגוון תרופות חדשות שחלקן נמצאות בשלב שני של מחקר וכבר הוצגו בכנסים רפואיים. עד שזה יקרה, גם חולה שנכשל בכל קווי הטיפול הקיימים יכול לקבל אלטרנטיבות "עולם הרפואה מציג היום שלל כלים לטיפול ב-ITP", מסכמת בליקשטיין, "לעתים תוך שילוב כמה מהן, ומה שחשוב באמת - הוא לא להרים ידיים."