אזור הדימומים: כך נראית מחלת ITP

תארו לעצמכם מצב שבו התעוררתם בבוקר, וגיליתם סימני דימום אדומים לאורך הרגליים. או סיטואציה שבה אתם חוששים מכל פציעה קלה, משום שלא תוכלו לדעת מה יהיו תוצאות הדימום שלה.

עם המצבים האלה נאלצים להתמודד אלו שחיים עם מחלת ITP, תרומבוציטופניה אימונית: מחלה אוטואימונית - כלומר, כזו שבה תאי מערכת החיסון תוקפים תאים, רקמות ואיברים בריאים – שבמהלכה נגרמת ירידה חדה במספר התרומבוציטים (טסיות דם נמוכות), כתוצאה מהפגיעה האוטואימונית. הגוף מייצר נוגדנים כנגד טסיות הדם ומסלק אותן, וכשיש חוסר בטסיות דם – קיימת סכנת דימום.

רק לשם המחשה, אם המספר התקין של טסיות דם נע בין 150-400 אלף למיקרוליטר - אצל חולה במחלת ITP נראה ירידה משמעותית במספרים הללו, כאשר במספר הנמוך מ-10,000 יש סכנת דימום ממשית. מערכת החיסון תוקפת לרוב רק את טסיות הדם, מבלי לפגוע ברכיבים נוספים בדם כמו כדוריות הדם האדומות (ההמוגלובין) וכדוריות הדם הלבנות.

על פי ד"ר אשר וינדר, מנהל המערך להמטולוגיה והיחידה לקרישת הדם בבית החולים וולפסון, "ברוב המקרים נראה דימומים בעור, בעיקר ברגליים. במקרים נדירים יותר, ייתכנו דימומים מסוכנים במערכת העיכול או במוח. התופעה מתרחשת לרוב סתם ככה. אדם קם בבוקר ורואה שיש לו נקודות של דימום ברגליים – שטפי דם קטנים וכהים בקוטר של כמה סנטימטרים, או במצב שכיח יותר - הרגליים יהיו מכוסות בנקודות אדומות וקטנטנות כמו סיכה."

אחת השאלות שמטרידות את עולם הרפואה, היא – ממה בכלל נגרמת המחלה. לשאלה הזו, מתברר, אין כיום תשובה מובהקת. "מקובל להבחין בין ITP ראשוני ומשני", מסביר ד"ר וינדר, "הכוונה ב'משני' היא כתוצאה ממחלה אחרת, למשל זיהומים נגיפיים כמו איידס או חלק ממחלה אוטואימונית נרחבת כדוגמת לופוס. ITP ראשוני, לעומת זאת, נגרם כתוצאה ממשהו שהוביל לשיבוש במערכת החיסונית. נכון להיום, אנחנו לא יודעים מהו. למעשה, אצל מרבית החולים אנחנו כרגע לא יודעים לזהות מה גרם למחלה". דבר אחד ברור: מחלת ITP אינה מדבקת. 

מחלת ITP יכולה לפגוע בכל הגילאים, אומר ד"ר וינדר, אבל חשוב להבדיל בין ילדים למבוגרים: "אצל ילדים, לרוב המחלה מגיעה אחרי וירוס ותחלוף לבד אחרי מספר שבועות או חודשים. אצל מבוגרים, לרוב אין קשר לזיהום נגיפי. המחלה לא תחלוף, אך היא כן יכולה להיעלם ולחזור. כמו תופעות אוטואימוניות אחרות, בקרב החולים בגילאי 20-30, ITP שכיחה יותר בקרב נשים. בממוצע, אנחנו מדברים על לפחות 100 מקרים לכל מיליון בני אדם". 

ההגדרה הרשמית מתייחסת למשך זמן ההופעה של תסמיני מחלת ITP. עד 3 חודשים, מוגדרת המחלה כחדשה. אם היא נמשכת כשנה, היא מוגדרת מחלה מתמשכת ומעבר לכך – מדובר במחלה כרונית. החדשות הטובות הן שאפשר לחיות איתה; מקרי תמותה הם נדירים, וקיימים בחולים קשים מאד שאינם מגיבים לטיפול ב-ITP. 

איך מזהים את המחלה? "בשתי צורות עיקריות: ספירת דם תקופתית יכולה להראות את הירידה במספר טסיות הדם עוד לפני הופעת הדימומים, כלומר - בגילוי אקראי. הצורה השנייה היא הדימומים ברגליים.

"חשוב להדגיש שהאבחנה נעשית על ידי שלילת מצבים אחרים. אין כרגע בדיקת דם שקובעת באופן אוטומטי שמדובר ב-ITP; כחלק מתהליך האבחון, הרופא יבצע את כל הבירורים כדי להוכיח שלא מדובר במשהו אחר". 

מי שאובחנו כחולי ITP, יגלו במהרה כי נדרש שינוי מהותי באורח החיים שלהם. "המחלה מאוד מפחידה בשלבים הראשונים שלה", אומר ד"ר וינדר. "קחו לדוגמה בחורה בריאה בת 25, שקמה בבוקר ורואה שכל הרגליים שלה מלאות בנקודות אדומות. היא פונה לעזרה והאבחנה היא חשש לדמם מסכן חיים - זה הופך את החיים לחלוטין. גם אצל הילדים המצב לא פשוט: יש להגביל אותם מבחינת פעילות על מנת להקטין סיכוי לפציעות". 

עם זאת, קיימות לא מעט נקודות אור – עם מעטפת טיפולית מתאימה, והדרכה לגבי התנהלות נכונה באורח החיים, האיום עשוי להתרכך משמעותית. הצעד הראשון הוא באבחנה הנכונה ובהתייעצות נקודתית עם הרופא, המסייעת לקבל תמונת מצב מדויקת של מצב החולה וההתאמות אליהן הוא נדרש – ולאפשר לו לחיות את חייו, באופן שגרתי למדי תוך ליווי רפואי מתאים.