לחיות כמו כולם, אבל לא כמו כולם
סרטן כרוני הוא אופרה אחרת לגמרי מבחינת ההתמודדות הרגשית. בתחום הזה נכללים רוב המצבים של מחלות MPN, ITP והלוקמיות הכרוניות.
לדברי תבורי, "מסע המטופל שאובחן כחולה בסרטן כרוני הרבה יותר קצר. שלב טרום האבחון זהה לסרטן אקוטי, השוק הוא אותו שוק, אבל אין פה תוכנית טיפול. הבשורה היא בגדול - 'יש לך סרטן, חכה ותחזור עוד חצי שנה לביקורת. אתה לא צריך לשנות כלום', או שמיד עם האבחון מתחיל טיפול כרוני – לפעמים כדור אחד ביום למשך שנים, ולפעמים טיפול ביולוגי לתקופה קצרה ואז הפסקה ומעקב בלבד.
"מבחינה נפשית, אין פה את הפריבילגיה של החלמה. השאיפה במחלה כרונית היא להשאיר אותה מאוזנת ויציבה. ככל שהתרופות מתקדמות יותר כך תוחלת החיים הולכת וגדלה. יש סוגי סרטן כרוניים שאין עדיין מרפא מהם ופשוט חיים לצידם לאורך שנים, יש סוגים שכרוכים בלקיחת כדור אחד ביום לשארית החיים, מעקב או טיפולים תקופתיים וצריך להתפלל ולקוות שהסרטן לא יתקדם.
"המצב הזה של Wait and watch הוא אתגר מאוד קשה ומורכב. צריך להשלים פה עם מציאות חיים חדשה ולקבל אותה, ללמוד איך לחיות לצד הסרטן באיכות החיים הרצויה כי הוא לא יכול להיעלם. אתה חי כמו כולם אבל אתה בעצם לא כמו כולם: החולים מרגישים שיש שעון חול ליד הראש שלהם. מצד אחד יש סרטן, ומצד שני הם ככל האדם.
"במצב הזה, כמעט כל דבר הופך ל'אישו'. איך יוצאים לדייטים ומפתחים זוגיות? מתי מדברים על זה? איך לוקחים ביטוח משכנתא? זו חתונה עם מישהו שאני לא רוצה להתחתן איתו ואני לוקח אותו איתי לכל מקום".
הכלי המרכזי שתבורי מציע להתמודדות עם המצב הוא למצוא מישהו לשתף אותו בפחדים - מטפל, בן או בת זוג, קבוצת תמיכה, עמותה. "ברגע ששיתפתי אני יכול לא לשאת את העול בעצמי, נוצרת הקלה בעיקר כשרואים אנשים שחווים משהו דומה".
כלי חשוב נוסף בחיים לצד סרטן כרוני הוא להמשיך לתכנן תוכניות לטווח קצר, בינוני וארוך. "חשוב להפוך את המציאות לחשובה מהתכנון. אנחנו נוטים להימנע או לעצור את עצמנו בגלל הפחד שהדברים יקרו אחרת ממה שתכננו. ברגע שאני מבין שכל תכנון הוא בעירבון מוגבל, אני יכול לקבל בצורה פשוטה יותר שינויים בחיים שלי, והגמישות הזו עושה את כל ההבדל".