אורטיקריה - זיהוי וטיפים לחיים טובים יותר

למרות הסימנים הקליניים הברורים, ברוב מקרי האורטיקריה הכרונית, לא ניתן לזהות טריגר ברור, והמחלה מופיעה "ספונטנית" – כלומר ללא גירוי חיצוני מזוהה. מצב זה מקשה לעיתים על האבחון וההתאמה של טיפול יעיל.

עם זאת, ישנם מספר גורמים מוכרים שיכולים לעורר או להחמיר את התסמינים – חלקם זמניים וחולפים, ואחרים כרוניים ומערכתיים:

• מחלות רקע

באורטיקריה חריפה - זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, כמו סינוסיטיס, דלקת גרון חיידקית או נזלת כרונית, נוטים להופיע בסמוך לתסמיני המחלה. במצבים כאלה, מערכת החיסון מופעלת בתגובה לזיהום, מה שמוביל לשחרור מוגבר של היסטמין ולתגובה העורית. במרבית המקרים ניתן לזהות גורם ברור להתפרצות, והטיפול יתמקד בהסרת הטריגר ובהפחתת התגובה הדלקתית.

באורטיקריה כרונית - מחלות אוטואימוניות כמו צליאק, זאבת, תת-פעילות של בלוטת התריס או סוכרת מסוג 1 מקושרים להופעת האורטיקריה. במקרים אלו, מדובר בתהליך דלקתי מתמשך שבו מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו, מה שעשוי להוביל להפעלה חוזרת של תאי פיטום (mast cells) ולשחרור היסטמין – גם ללא גירוי חיצוני ברור. 

• אלרגיות ידועות 

באורטיקריה חריפה, לעיתים קרובות ניתן לזהות גורמים כמו תרופות ומזון, (בניגוד לאורטיקריה כרונית) 
תרופות: במיוחד NSAIDs, אנטיביוטיקה מסוימת ומשככי כאבים עם קודאין. 
מזון:  מזונות עשירים בהיסטמין או כאלה שמפעילים שחרור של היסטמין עשויים להחמיר אורטיקריה אצל חלק מהאנשים דוגמאות: גבינות קשות, דגים משומרים או מעובדים, נקניקים, עגבניות, תותים, שוקולד, יין אדום, מזון מותסס (כמו כרוב כבוש), וכן מוצרים המכילים צבעי מאכל או חומרים משמרים.

• חומרים 

החמרה בתסמינים בעקבות מגע עם חומרים מסוימים בסביבה. בין הגורמים השכיחים: לטקס, ירקות וקמחים שונים, אבקת פרחים ועקיצות של יתושים או חרקים אחרים.

מבחינה חיצונית, המחלה נראית כמו תגובה אלרגית רגילה אך מבחינת אופן ההופעה, משך התסמינים ודפוסי ההתפרצות – מדובר בתופעה שונה, עם מאפיינים ייחודיים. 
תסמינים של אורטיקריה כוללים, בין היתר:

• הופעה פתאומית של נגעים מגרדים בצבע אדום או ורוד, המשתנים במיקומם ובגודלם לאורך היום.
• הסימן הבולט ביותר של אורטיקריה: היעלמות מלאה של כל נגע תוך פחות מ־24 שעות – ללא פצעים, גלדים או סימנים בעור.
• עם זאת, המחלה עצמה אינה נעלמת: נגעים חדשים ממשיכים להופיע באזורים משתנים בגוף. 

ניתן לסווג את המחלה לפי 2 צירים עיקריים:

 1. משך הזמן – אקוטית מול כרונית

• אורטיקריה אקוטית (חריפה): נמשכת פחות משישה שבועות. ברוב המקרים מדובר בתגובה זמנית – למשל לאלרגן במזון, תרופה חדשה או זיהום. היא לרוב נעלמת מעצמה או עם טיפול קצר טווח.
• אורטיקריה כרונית ספונטנית: נמשכת מעל שישה שבועות, ולעיתים ממשיכה חודשים ואף שנים. במקרים רבים לא ניתן לזהות סיבה ברורה להתפרצויות, והן מופיעות שוב ושוב, גם ללא גירוי חיצוני ברור.

2. סוג הטריגר – ספונטנית מול מושרית

אורטיקריה כרונית יכולה להופיע בשתי צורות עיקריות: ספונטנית – ללא גירוי חיצוני מזוהה, או מושרית – כתוצאה מחשיפה לגורם פיזי מוגדר. אצל חלק מהמטופלים, שתי הצורות מתקיימות במקביל, כך שמופיעים גם התקפים בלתי צפויים וגם כאלה שנגרמים בעקבות טריגר ברור.

• אורטיקריה ספונטנית: מופיעה ללא גירוי חיצוני מזוהה. ההתפרצות עשויה להתרחש בכל עת, גם במנוחה או במהלך השגרה היומית. מדובר בצורת האורטיקריה הכרונית הנפוצה ביותר. בחלק מהמקרים יש קשר לרקע אוטואימוני או סטרס, אך לעיתים לא ניתן לזהות כל גורם.
• אורטיקריה מושרית (Inducible):
  מתפרצת ספציפית בעקבות חשיפה לגירוי חיצוני מסוים – כמו קור, חום, לחץ מתמשך, מגע או שפשוף בעור. הנגעים מופיעים באופן עקבי רק כאשר הטריגר נוכח, ולא יופיעו כלל בהיעדרו. 

קיימים מספר כלים פשוטים וזמינים, באמצעותם תוכלו לתרום להערכת חומרת המחלה ולסייע בהתווית תכנית טיפול מותאמת. אחד המרכזיים שבהם הוא צילום ביתי של הנגעים, שנוטים להיעלם בטווח של 24 שעות. תיעוד מצולם של הנגעים לאורך מספר ימים מאפשר לרופאים להבין את דפוסי המחלה, לבנות תמונה קלינית מהימנה, ולגבש במהירות רבה יותר את תכנית הטיפול.

• צלמו בזמן אמת, ברגע הופעת הנגעים.
• העדיפו תאורה טבעית או אור לבן חזק.
• הכניסו חפץ מוכר לגודל השוואה. למשל מטבע מפתח, סרגל.
• צלמו מכמה זוויות – גם מקרוב, גם מרחוק.
• תעדו תאריך ושעה על כל צילום.
• צלמו את אותו מקום גם לאחר שהנגע נעלם – כדי לאפשר לרופאים לעקוב אחר השינוי.

מטרת הטיפול, בראש ובראשונה, היא השגת שליטה מלאה על התסמינים של המחלה. הגרד באורטיקריה אינו רק מטרד – במקרים רבים הוא מחבל באיכות השינה, ביכולת להתרכז במטלות יומיומיות וכמובן במצב הרוח. לצד טיפול תרופתי, יש מספר התאמות פשוטות שיכולות לסייע בהפחתת תחושת הגירוי.

• הפחתת סטרס ישנן עדויות המצביעות על כך שפעילות המחלה וחומרתה קשורות לרמות המתח, הפיזי והנפשי, שחווים מטופלים בחייהם.
• מניעת גירוד ונזק לעור הצעד הראשון בהתמודדות עם הגרד הוא מניעת נזק משני. גירוד חוזר פוגע בעור ועלול להוביל לזיהומים או להחמרת הדלקת. חשוב לשמור על ציפורניים קצרות ונקיות, ולהימנע מגירוד ישיר ככל האפשר.
• קירור והרגעה חום מגביר את תחושת הגרד, ולכן בחלק מן המקרים קירור האזור המגורה עשוי להקל. מקלחות פושרות או קרירות יעילות במיוחד, כמו גם קומפרסים קרים המונחים ישירות על האזור המגרד. במקרים של אורטיקריה מושרית מקור – חשיפה לקור עלולה דווקא להביא להחמרה, כן חשוב להתייעץ עם הרופא לפני השימוש באמצעים מקררים.לבוש ובדים העור המגורה רגיש, לכן מומלץ ללבוש בגדים נוחים, מבדים טבעיים כמו כותנה ולהימנע מבדים מחוספסים או סינתטיים – כמו פליז, פוליאסטר או בגדים מצמר שעלול לעקצץ.
• מוצרי לחות וטיפוח חשוב לשמור על העור לח ולהימנע מיובש. יש להעדיף תכשירי לחות עדינים, ללא בישום וללא תוספים מגרי עור. ניתן לשלב תכשירים עם חומרים מרגיעים כגון קלמין או אלוורה. a

הטיפול באורטיקריה כולל תרופות אנטי־היסטמיניות מקבוצת H1 שאינן מרדימות, המסייעות בהפחתת תחושת הגרד והנפיחות על ידי עיכוב פעולתו של ההיסטמין – חומר המעורב בתגובה הדלקתית של הגוף. במידת הצורך, הרופאים ישקלו שימוש  בתרופות נוספות, כגון אנטי־היסטמינים מסוג H2 או תרופות ממשפחת האנטי־לויקוטריאנים, הפועלות על מנגנונים דלקתיים נוספים. במקרים מסוימים, ינתן טיפול ביולוגי, הניתן בזריקה ונמצא כיעיל במטופלים רבים.

אורטיקריה היא מחלה תנודתית. יש ימים שבהם הגרד בלתי נסבל, והעור מלא נגעים – ולמחרת הכל נעלם כלא היה. בדיוק בגלל זה, חשוב לזכור: העובדה שהתסמינים חלפו לא אומרת שהבעיה נפתרה. גם אם ביום הביקור אצל הרופא העור נראה "רגיל", אל תבטלו את התור. הרופאים לא מצפים לראות נגעים בזמן אמת, והם יסתמכו על תיעוד והיסטוריה רפואית. 
אם התסמינים חוזרים שוב ושוב, אם יש החמרה בגירוד ובנגעים, אם הנגעים חלפו ורק הגרד נשאר – בכל מקרה, אל תישארו עם זה לבד. פנייה לרופא היא צעד חיוני עבורכם. טיפול מקצועי יכול להביא להקלה משמעותית מעבר לתסמינים הפיזיים - הוא משיב למטופלים את תחושת השליטה בחייהם, מפחית את החרדה מהתקף הבא, ומאפשר חזרה לשגרה.

חשוב להדגיש, שבניגוד לאורטיקריה, אלרגיה חריפה (אנפילקסיס) יכולה לגרום לתגובה מסכנת חיים, ולכן חשוב לזהות ולאבחן. תסמינים שמחייבים פנייה מידית לחדר מיון: סחרחורת, קשיי נשימה או צפצופים, נפיחות באזור הלשון, השפתיים, הפה או הגרון.
אם להיות אופטימיים – אורטיקריה אינה מסכנת חיים. ברוב המקרים ניתן להגיע לשליטה טובה בתסמינים, וליהנות מתקופות ממושכות ללא התפרצויות בכלל.