דלקת מפרקים פסוריאטית

דלקת פסוריאטית במפרקים היא מחלה כרונית, שעלולה להחמיר עם הזמן. בדומה לפסוריאזיס, דלקת מפרקים פסוריאטית מתאפיינת בתקופות של התלקחות והפוגות לסירוגין. הביטויים הקליניים שלה מגוונים, ומשתנים ממטופל למטופל - וכל חולה עלול לחוות שילוב שונה של תסמינים, בדרגות חומרה משתנות, כמפורט להלן:

● דלקת של מפרקים גדולים: הפגיעה השכיחה ביותר במחלה – פגיעה בעיקר באזור הגפיים התחתונות - קרסוליים וברכיים.

● דלקת של מפרקים קטנים: פגיעה בד"כ במפרקי הידיים, לרוב באופן סימטרי. (10-20% מן החולים)

● דלקת של המפרק המרוחק באצבע (5-10% מן החולים).

● "אצבע נקניקיה" (דקטליטיס): ביטוי נוסף וייחודי לפסוריאזיס ארטריטיס (דלקת מפרקים פסוריאטית) הוא דקטליטיס - דלקת שמערבת גם את המפרק וגם את הגידים ואת הרקמה הרכה באצבעות היד או הרגל, גורמת נפיחות וכאבים ולכן מכונה "אצבע נקניקיה".

● גב תחתון: המחלה עלולה לפגוע במפרקי הסקרו-איליאק (מפרקי הכסל והעצה), המחברים את חלקו התחתון של עמוד השדרה לאגן. הדבר יבוא לידי ביטוי בכאב גב תחתון, בעל מאפיינים דלקתיים (קישיון בוקר, התגברות הכאב במנוחה והטבה בתנועה)

● אנטזיטיס: זהו ביטוי יחודי לדלקת מפרקים פסוריאטית. מדובר בתהליך דלקתי בנקודת החיבור של הגידים לעצמות המתבטא בכאב מקומי ומגבלה בתנועה. אנטזיטיס יכולה להופיע בגיד האכילס, מרפקים, אגן , ברכיים וכדומה.

חשוב לזכור, כי בדומה למחלות דלקתיות אחרות, דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA) אינה מוגבלת רק למערכת השריר והשלד ועלולה לערב גם מערכות אחרות. כך, לדוגמא, כ-25% מהחולים יסבלו גם ממעורבות דלקתית של עיניים- קונג'קטיביס או אובאיטיס. נוסף על כך, כ-25% יתמודדו עם מעורבות דלקתית של מערכת העיכול.

סיבות וגורמי סיכון להתפתחות המחלה דלקת מפרקים פסוריאטית נגרמת כאשר מערכת החיסון "יוצאת משליטה" ופועלת באופן לא תקין כנגד רקמות הגוף השונות, כולל מערכת השריר והשלד. נראה, כי גורמים גנטיים וסביבתיים משחקים תפקיד משמעותי בהתפתחות המחלה, כאשר השילוב ביניהם מעלה את הסיכון לחלות. פסוריאזיס: כ-30% מחולי הפסוריאזיס עלולים לפתח גם דלקת מפרקים פסוריאטית. ברוב המקרים (כ-80%), תסמיני הדלקת יופיעו כ-7–8 שנים לאחר הופעת הנגעים בעור. הנסיון מלמד, שאין קשר ישיר בין מידת המעורבות העורית, למידת המעורבות המפרקית. במקרים מסוימים, יתכן פסוריאזיס עורי משמעותי עם מעורבות מפרקית קלה בלבד, ובמקרים אחרים – דלקת מפרקים קשה עם נגעים עוריים קלים. מחקרים מצביעים על כך, שהסיכון לפתח את המחלה גבוה יותר כאשר הפסוריאזיס מופיע באזור הקרקפת, העכוזים או הציפורניים.

היסטוריה משפחתית: כ-40% מהסובלים מדלקת מפרקים פסוריאטית הם בעלי היסטוריה משפחתית של פסוריאזיס או של דלקת מפרקים פסוריאטית(Psoriatic arthritis) . גורמים סביבתיים: פציעה גופנית או זיהום נגיפי או חיידקי, עלולים להיות תשתית להתפתחות המחלה אצל אנשים עם נטייה גנטית לכך. איך מאבחנים דלקת מפרקים פסוריאטית? אבחון המחלה עשוי להיות מאתגר, שכן אין בדיקת דם שיכולה לזהות אותה באופן חד משמעי (בניגוד לדלקת מפרקים שגרונית). בנוסף, המחלה "חולקת" סימפטומים עם מחלות פרקים אחרות וזו הסיבה, פעמים רבות, לאיחור באבחון ולאיחור בטיפול. אם אתם מתמודדים עם פסוריאזיס וסובלים מכאבים במפרקים, מומלץ לפנות להערכה ראומטולוגית בהקדם, שכן אבחון מוקדם הוא קריטי לטיפול.

האבחון מתבסס על שילוב של בדיקה קלינית, בדיקות הדמיה ובדיקות מעבדה, המסייעות לשלול מחלות מפרקים אחרות ולתמוך בזיהוי המחלה.

הרופא ינסה להתחקות הביטויים המפרקיים והחוץ-מפרקיים של המחלה, כולל סימנים חיצוניים של המחלה:

● מפרקים: נפיחות, רגישות, אדמומיות או הגבלה בתנועה. פגיעה בעמוד השדרה, ברכיים, אזור כף הרגל, אצבעות ידיים ורגליים. פגיעה במפרקים המרוחקים באצבעות (אלה שקרובים לציפורניים) נחשבת אחד הסימנים המובהקים של המחלה.

● ציפורניים – שקעים, עיוותים, עיבוי או היפרדות הציפורן.

● עור – נגעים האופייניים לפסוריאזיס (כתמים אדומים עם קשקשת) באזורים כמו הקרקפת, המרפקים, הברכיים ועוד.

● צילומי רנטגן – משמשים לזיהוי שינויים במפרקים, שמופיעים בדלקת מפרקים פסוריאטית אך לא במחלות מפרקים אחרות.

● MRI – להפקת תמונות מפורטות של רקמות קשות ורכות בגוף ולזיהוי פגיעות ושינויים בגידים וברצועות, כולל בכפות הרגליים ובגב התחתון.

בדיקות מעבדה מסייעות לשלול מחלות אחרות ולתמוך באבחנה, אך אינן מספקות הוכחה חד-משמעית, שכן אין נוגדנים עצמיים ייחודיים למחלה. בנוסף, אצל כ-50% מהחולים מדדי הדלקת נותרים תקינים או מוגברים בצורה קלה בלבד. מבחינת החולים בדלקת מפרקים פסוריאטית, התסמינים לא תמיד פשוטים לניהול. השילוב של דלקת מפרקים, פסוריאזיס ולעיתים גם ביטויים חוץ-מפרקיים של המחלה עלול לגרום למגבלות פיזיות, תשישות טורדנית, עומס רגשי ופגיעה באיכות החיים ובתפקוד היומיומי. זה המקום להדגיש, שבזכות הטיפולים התרופתיים הקיימים והקפדה על אורח חיים בריא, כפי שיפורט בהמשך, חולים רבים זוכים לחיות חיים תקינים ומלאים.

אם אובחנתם, חשוב שתדעו כי קיימות אופציות טיפוליות רבות ויעילות. בזכות טיפולים אלה ושילוב ביניהם, אנשים, שבעבר סבלו מנכות עקב המחלה, נהנים כיום מתפקוד גבוה ואיכות חיים טובה, לאורך שנים.

טיפולים תרופתיים

הטיפול התרופתי מותאם לכל מטופל בהתאם לחומרת המחלה, מצב העור ומעורבות אפשרית של מערכות נוספות. נוכחות של מחלות רקע אחרות תהיה שיקול נוסף. בחירת הטיפול נעשית בדיאלוג פתוח עם המטופלים, שמקבלים הסבר על יעילות הטיפול, תופעות לוואי אפשריות ואופן מתן התרופה –טבליות, זריקות או עירוי במרפאה – במטרה להתאים את הטיפול, עד כמה שאפשר, לסגנון החיים של המטופלים והמטופלות. עבור מטופלות, שמתכננות הריון או המבקשות להניק, נדרשת בחינה נוספת של אפשרויות הטיפול ובחירת תרופות שמתאימות גם בתקופת ההריון או בעת הנקה.

טיפול סימפטומטי (טיפול בתסמינים של דלקת מפרקים פסוראיטית) 

● סטרואידים

הטיפול יכול להינתן בכדורים, עירוי או זריקה. המטרה בטיפול זה הינה להשיג הפוגה מהירה והקלה על התסמינים. במקרים מסוימים, ניתן להזריק סטרואידים ישירות למפרק הפגוע כדי להפחית את הדלקת.

● נוגדי דלקת (NSAIDs)
בדומה לסטרואידים, תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs) יכולות להקל על הכאבים ולהפחית דלקת. תרופות אלה ניתנות, בדרך כלל, בשלבים הראשונים והקלים יותר של המחלה.

Disease Modifying Anti Rheumatic Drugs (DMARDs)

תרופות אנטי דלקתיות, שיש ביכלתן לשנות את מהלך המחלה (disease modifying), ולא רק לתת מענה לסימפטומים. מטרת הטיפול היא למנוע נזק מפרקי, העלול להתרחש אם המחלה נותרת פעילה. רוב התרופות בקבוצה זו מטפלות גם בפסוראיזיס העורי, בדרגות יעילות שונות.

3. תרופות ביולוגיות

התרופות הביולוגיות לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית, מיועדות לחולים עם מחלה בדרגת חומרה בינונית עד קשה, שלא הגיבו באופן מספק לטיפולים קודמים. תרופות אלה מעכבות באופן ספציפי חלבונים במערכת החיסון, אשר מעורבים בתהליך הדלקתי וכך מסייעות בריסון המחלה. חלק מהתרופות נמצאות בשימוש כבר למעלה משני עשורים ומסמנות את תחילתה של המהפכה בטיפול במחלה שאינה מגיבה לטיפולים קודמים, תוך שמירה על פרופיל בטיחותי גבוה. ניתן לומר, שהתרופות הביולוגיות צימצמו את מספר החולים שסובלים מנזק מפרקי חמור עד כדי נכות.

"מולקולות קטנות"

טיפולים הניתנים בכדורים ומכוונים לעיכוב אנזימים תוך תאיים שונים שמשתתפים בתהליכים הדלקתיים. טיפולים אלו הינם מענה יעיל ובטוח נוסף למטופלים אשר לא הגיבו בצורה מספקת לטיפולים קודמים.

הטיפול ב-PsA אינו מסתכם במתן תרופות. כמו במחלות כרוניות אחרות, גם במקרה של דלקת מפרקים פסוריאטית, טיפול, המשלב רפואה משלימה, פעילות גופנית מותאמת ושמירה על אורח חיים מאוזן, יכולים להקל על ניהול המחלה.

● שמירה על משקל תקין: משקל הגוף הוא אספקט חשוב בהתמודדות עם המחלה. מחקרים מראים, כי חולים עם השמנת יתר, עלולים לסבול ממחלה פעילה יותר ועמידה יותר לטיפול.

● פעילות גופנית: מסייעת בבניית שרירים חזקים, שיתמכו במפרקים, בהפחתת כאב ושמירה על משקל תקין. פעילות אירובית מתונה כמו הליכה, רכיבה על אופניים או שחייה, יכולה לשפר את הכושר הכללי ולהעניק תמיכה מנטלית קבועה לחולה.

● פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק: שימור טווחי תנועה לשיפור היציבות והתפקוד היומיומי.

● רכישת ידע: למידה היא חלק חיוני בניהול המחלה. ככל שתדעו יותר, כך תוכלו לשלוט בה טוב יותר. חשוב להכיר את התסמינים והסימנים של המחלה, על מנת לקדם מענה טיפולי.

דלקת מפרקים פסוריאטית היא מחלה כרונית, שמשליכה על היבטים רבים בחיי החולים. בזכות הטיפולים הקיימים כיום, ניתן, במקרים רבים, להביא לשיפור משמעותי בתסמיני המחלה, למזער ואף למנוע נזק כרוני וכמובן לשפר את איכות החיים והתפקוד היומיומי. אבחון מוקדם, טיפול תרופתי מותאם, בשילוב אורח חיים בריא ופעילות גופנית, הם המפתח להצלחה

נכתב ע"י ד"ר עומר גנדלמן, רופא בכיר ביחידה הראומטולוגית ומחלקה פנימית ב׳ בבית חולים תל השומר.