סרטן שד מוקדם: כל המידע

ההבדל בין סרטן שד מוקדם לסרטן שד מתקדם

סרטן שד מוקדם, המכונה גם סרטן שד מקומי, הוא גידול שמוגבל לרקמת השד ולעיתים לבלוטות הלימפה הסמוכות ביותר, בעיקר באזור בית השחי - ולא הגיע לאיברים מרוחקים בגוף. השלבים 1 עד 3 בסיווג הסטנדרטי נחשבים לרוב "מוקדמים" במובן הזה, אם כי גם בתוך טווח זה יש מגוון רחב של מאפיינים ביולוגיים - ביניהם גודל הגידול, היקף מעורבות בלוטות הלימפה ומאפיינים פתולוגיים של הגידול - שמשפיעים על האבחנה ועל תוכנית הטיפול.

לשם ההשוואה: סרטן שד מתקדם (גרורתי) הוא מצב שבו התאים הסרטניים התפשטו מעבר לבלוטות הלימפה לאיברים אחרים בגוף - עצמות, כבד, ריאות וכדומה. המטרה העיקרית של הטיפול הסיסטמי, הטיפול התרופתי שניתן לפני (ניאו-אדג'ובנטי) או אחרי (אדג'ובנטי) ניתוח - היא בדיוק למנוע התפשטות זו.

שלב המחלה נקבע לפי גודל הגידול, והיקף המעורבות של הבלוטות הסמוכות לשד - כאשר הגידול מוגבל לשד בלבד, מדובר בשלבים 1 ו-2. כאשר יש מעורבות של בלוטות הלימפה - מה שמוגדר כסרטן שד עם בלוטות - הגידול מסווג לרוב כשלבים 2-3, ותוכנית הטיפול עשויה להיות אינטנסיבית יותר.

מי היא מחלימה ומתי מתחיל ההחלמה?

המינוח "מחלימה" אינו אחיד בספרות הרפואית ולא תמיד מרגיש נכון לנשים שנמצאות בעיצומו של הטיפול. המונח מתייחס בדרך כלל לנשים שסיימו את שלב הטיפול הראשוני, הכולל בדרך כלל ניתוח, כימותרפיה ו/או הקרנות, וכעת עוברות לשלב של מעקב. במקרים רבים של סרטן השד הן גם ממשיכות בטיפול המשלים, המכונה טיפול אדג'ובנטי.

נשים רבות מצפות לרגע שבו הכימותרפיה או ההקרנות יסתיימו - ואז מופתעות לגלות שזה אינו באמת “סוף הטיפול” אלא מעבר לשלב אחר: טיפול משלים ממושך, מעקבים רפואיים, והתמודדות עם השפעות פיזיות ורגשיות שיכולות להימשך גם לאחר סיום הטיפולים האינטנסיביים.

הטיפול האדג'ובנטי הוא טיפול שניתן לאחר הניתוח במטרה להפחית את הסיכון לחזרת המחלה. גם אחרי הסרת הגידול בהצלחה, ייתכן שיוותרו בגוף תאים סרטניים בודדים שאינם גלויים לבדיקות - והטיפול המשלים נועד להתמודד איתם.

קרינה לשד נועדה לטפל בתאים שייתכן שנותרו באזור השד והבלוטות, והיא משלימה את הניתוח, כטיפול מקומי. הטיפול התרופתי נועד להשלים את הטיפול גם בתאים מקומיים אלו, אך בעיקר בתאים שיתכן שהתרחקו מהשד ומצויים בזרם הדם או באיברים המרוחקים מהשד - זהו טיפול סיסטמי.

סרטן השד אינו מחלה אחת. מדובר בשלושה סוגים עיקריים שנבדלים ביולוגית זה מזה, ולכל אחד מהם גישת טיפול שונה:

   • סרטן שד הורמונלי (HR+): הגידול מבטא ביתר רצפטורים להורמונים אסטרוגן ו/או פרוגסטרון
   • סרטן שד HER2+: הגידול מבטא ביתר את החלבון HER2
   • סרטן שד טריפל נגטיב (Triple Negative): הגידול אינו מבטא ביתר אף אחד משלושת הסמנים האלו

ההבנה לאיזה מן הסוגים שייך הגידול היא הבסיס לבחירת תוכנית הטיפול. להלן סקירה של סוגי הטיפולים המשלימים הנפוצים:

ניתוח

הניתוח הוא לרוב הצעד הראשון בטיפול בסרטן שד מוקדם, ומטרתו להסיר את הגידול ואת הבלוטות המעורבות אם ישנן כאלה. הוא יכול להיות ניתוח משמר שד (הסרת הגידול בלבד) או כריתה מלאה של השד, בהתאם למאפייני הגידול ולבחירת המטופלת. הניתוח כולל גם התיחסות לבלוטות הלימפה הסמוכות לגידול, בבית השחי. כאשר לא ידוע על מעורבות של  בלוטות הלימפה, יכלול הניתוח לרוב דגימה מוגבלת של בלוטת זקיף בלבד. בלוטת הזקיף היא בלוטת הלימפה הראשונה ב"שרשרת הניקוז" של השד לכן היא גם המקום הראשון שאליו תאי סרטן עשויים להגיע אם החלו להתפשט. לעומת זאת, במקרים שבהם ידוע מראש, עוד לפני הניתוח, על מעורבות נרחבת יותר של בלוטות הלימפה, יכלול הניתוח הוצאה של מספר גדול יותר של בלוטות, פעולה הקרויה "דיסקציה". 

הקרנות בסרטן שד

הקרנות לסרטן שד ניתנות לרוב לאחר ניתוח משמר שד, ולעיתים גם לאחר כריתה בקרב נשים עם גידולים גדולים או מעורבות נרחבת של בלוטות הלימפה. מטרת ההקרנות היא לחסל תאים סרטניים שנותרו באזור הטיפול. ההחלטה על הקרנות היא חלק מתוכנית טיפול כוללת ומתקבלת בדיון רב-תחומי.

כימותרפיה מניעתית

כימותרפיה היא אחד הכלים המרכזיים להפחתת הסיכון לחזרת סרטן השד באיברים מרוחקים כמחלה גרורתית. מטרתה לטפל בתאים סרטניים זעירים שעשויים היו לצאת מתחום השד ובלוטות הלימפה כבר בשלב מוקדם של המחלה, גם כאשר אינם נראים בבדיקות.

כימותרפיה ניתנת לרוב לנשים עם גידולים בעלי סיכון גבוה יותר לחזרת מחלה ("אגרסיביים יותר") – למשל בסרטן שד HER2+, בסרטן שד טריפל נגטיב, אך לעיתים גם בסרטן שד הורמונלי, בהתאם למאפייני הגידול. גודל הגידול, מעורבות בלוטות הלימפה, מידת ההתמיינות של התאים ולעיתים גם בדיקות גנומיות עשויים כולם להשפיע על ההחלטה האם להמליץ על כימותרפיה..

את הכימותרפיה ניתן לתת לפני או אחרי הניתוח. בשנים האחרונות, כאשר כבר בשלב האבחנה ברור שקיים צורך בכימותרפיה, קיימת לעיתים העדפה לתת את אותה לפני הניתוח. גישה זו מאפשרת לא רק לטפל בתאים המרוחקים, אלא גם להקטין את הגידול בשד ולאפשר לעיתים ניתוח קטן ומשמר יותר. בנוסף, התגובה של הגידול בשד לטיפול מהווה אומדן ליעילות הטיפול, ומאפשרת להתאים את הטיפול שלאחר הניתוח לתגובה זו - בין אם על ידי הפחתת טיפול במקרים שהתגובה מצוינת, ובין אם באמצעות הוספת טיפולים כאשר התגובה פחות טובה. 

טיפול הורמונלי (אנטי-הורמונלי)

כ-70%-80% מסרטני השד הם סרטן שד הורמונלי (HR+ / ER+), כלומר מבטאים בצורה מוגברת את הקולטנים להורמונים הנשיים אסטרוגן ו/או פרוגסטרון. בסרטן שד HR+ מוקדם, הטיפול ההורמונלי הוא אבן יסוד. הוא ניתן בצורת כדורים יומיים (כמו מווסתי קולטני אסטרוגן סלקטיביים (Selective Estrogen Receptor Modulators – SERMs)מעכבי ארומטאז - Aromatase inhibitors) ומשך הטיפול עשוי להגיע לחמש ואף לעשר שנים. בנוסף, אצל נשים צעירות, שטרם הגיעו לגיל המעבר, לעיתים ההמלצה היא להוסיף זריקות לדיכוי הפעילות השחלתית - Ovarian function suppression. מטרתו העיקרית: למנוע חזרת המחלה.

מעכבי CDK4/6: טיפול ממוקד מטרה לסרטן שד HR+ מוקדם בסיכון גבוה

בשנים האחרונות נכנסה לעולם הטיפול האדג'ובנטי קבוצת טיפולים חדשה: מעכבי CDK4/6. אלו הן תרופות ממוקדות מטרה שמעכבות חלוקה של תאים סרטניים על ידי עיכוב חלבונים ספציפיים שמניעים את מחזור התא. בסרטן שד HR+/HER2- מוקדם עם מאפייני סיכון גבוה - מעכבי CDK4/6 ניתנים בנוסף לטיפול ההורמונלי, למשך תקופה של 2-3 שנים, ומפחיתים עוד יותר את הסיכון לחזרת המחלה. 

טיפול ביולוגי לסרטן שד HER2+

נשים עם סרטן שד HER2+ מקבלות לרוב טיפולים ממוקדי מטרה כנגד חלבון ה-HER2 קיימים מספר טיפולים העשויים להיכלל בטיפול בסרטן שד מוקדם ביניהם נוגדנים חד-שבטיים, ונוגדנים המצומדים לכימותרפיה. .  תרופות אלו משפרות משמעותית את סיכויי ההחלמה ומפחיתות את הסיכון לחזרת מחלה. לרב הן ניתנות למשך שנה, כאשר לעיתים הטיפול יתחיל עוד לפני הניתוח (בשילוב עם כימותרפיה) וימשיך לאחר הניתוח כטיפול אדג'ובנטי.

אימונותרפיה בסרטן שד מוקדם

בשנים האחרונות נכנסו גם טיפולי אימונותרפיה לחלק ממקרי סרטן השד המוקדם, כיום רק בסרטן שד טריפל נגטיב בסיכון גבוה. טיפולים אלו פועלים באמצעות הפעלת מערכת החיסון כנגד התאים הסרטניים, וניתנים בשילוב עם כימותרפיה לפני הניתוח, ונמשכים גם אחריו כחלק מהטיפול המשלים. אימונותרפיה שיפרה משמעותית את סיכויי ההחלמה, אך היא עשויה להיות כרוכה גם בתופעות לוואי ייחודיות הקשורות להפעלת מערכת החיסון, ולכן דורשת מעקב רפואי צמוד.

מעכב PARP – טיפול מיוחד לנשים הנושאות מוטציות ב-BRCA1/2
עבור חלק מהנשים הנושאות מוטציה תורשתית ב־BRCA1  אוBRCA2, קיימת כיום אפשרות לטיפול נוסף באמצעות מעכב PARP. טיפול זה ניתן בכדורים למשך שנה, ומסייע להפחית עוד יותר את הסיכון לחזרת המחלה. זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו ניתן כיום להתאים את הטיפול למאפיינים האישיים והגנטיים של כל מטופלת.

מה הנתונים אומרים?

סרטן שד מוקדם הוא אחד מסוגי הסרטן עם שיעורי ההחלמה הגבוהים ביותר. שיעורי ההישרדות לחמש שנים בסרטן שד מוקדם גבוהים מאוד, ולפי נתונים עדכניים גם שיעורי ההישרדות לעשר שנים ממשיכים להשתפר באופן עקבי בזכות טיפולים מתקדמים יותר. ההתקדמות בטיפולים בשנים האחרונות שיפרה משמעותית את סיכויי ההחלמה בכל תתי-הסוגים של סרטן השד.

עם זאת, סיכויי החלמה אינם מספר אחיד. הם מושפעים ממגוון מאפייני המחלה - גודל הגידול,  מעורבות בלוטות הלימפה, מידת ההתמיינות של התאים הסרטניים, סוג הגידול הביולוגי (HR+, HER2+או Triple Negative) - וכן ממאפייני המטופלת, גיל האישה, ומהקפדה על הטיפול המשלים לאורך שנים. 

מה אומרים הנתונים על סיכון גבוה לחזרת המחלה?

מעורבות של בלוטות לימפה (N+) היא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים לחזרת המחלה. עם זאת, כיום ברור שהסיכון אינו נקבע רק לפי מצב הבלוטות. הרפואה המודרנית מתבססת גם על המאפיינים הביולוגיים של הגידול עצמו, ולכן לעתים גם נשים ללא מעורבות בלוטות (N0) עשויות להיות בסיכון גבוה ולהזדקק לטיפול משלים מוגבר. גודל הגידול, פרופיל הרצפטורים של הגידול, מידת ההתמיינות של התאים ולעיתים בדיקות גנומיות - כולם משפיעים על ההחלטה הטיפולית, גם בהיעדר בלוטות נגועות.

שילוב נכון של הטיפולים - כימותרפיה, הקרנות, טיפולים ביולוגיים, אימונותרפיה, טיפול הורמונלי ובמקרים מסוימים מעכבי CDK4/6 - יצמצם משמעותית את הסיכון לחזרת המחלה בכל קבוצות הסיכון. במקביל, כאשר הסיכון לחזרה מוערך כנמוך יותר, ניתן לעיתים להימנע מחלק מהטיפולים ובכך לצמצם תופעות לוואי מיותרות.

אין ״מספר אחד״ שמגדיר את סיכויי ההחלמה. כל אישה מתמודדת עם מחלה בעלת מאפיינים מעט שונים, ולכן ההחלטות הטיפוליות מתקבלות באופן אישי, בשיחה עם הצוות המטפל, תוך שילוב של הנתונים הרפואיים, הניסיון הקליני והעדפות המטופלת עצמה. עבור חלק מהנשים גם ירידה קטנה נוספת בסיכון לחזרת המחלה תצדיק טיפול נוסף, בעוד שאחרות עשויות לבחור בגישה שמרנית יותר - וגם זו החלטה לגיטימית.

כיצד מפחית הטיפול המשלים את הסיכון לחזרת המחלה?

הטיפולים המשלימים - כימותרפיה, הורמונליים, ממוקדי מטרה ואחרים - פועלים על מיקרו-גרורות, תאים סרטניים, אשר עשויים להיות בגוף כבר בשלב האבחנה, ולהישאר בגוף לאחר ניתוח. מחקרים מראים שבחלק מהמקרים בהם יש חזרה של סרטן שד +HR מתרחשות גם שנים ועשורים לאחר האבחנה הראשונית - ומכאן ההיגיון של טיפול ממושך. לא תמיד קל להתמיד בטיפולים לאורך שנים. עם זאת, התמדה בטיפול היא אחד הגורמים החשובים ביותר להפחתת הסיכון לחזרת המחלה. 

ייתכן שזו השאלה שאת שואלת הכי הרבה. ייתכן גם שאת מרגישה אותה כבר - בגוף, בשינה, בחיי היום יום. תופעות הלוואי של טיפולים בסרטן השד הן אמיתיות, לעתים קשות, ואף אחת לא מצפה שתתעלמי מהן.

תופעות לוואי של כימותרפיה - גם לאחר סיום הטיפולים

חלק מהנשים שסיימו כימותרפיה חוות תופעות שאינן נעלמות מיד. עייפות כרונית, שינויים קוגניטיביים בזיכרון וביכולת הריכוז, נימול או כאבים בידיים וברגליים - כל אלו הן תופעות של כימותרפיה שיכולות להימשך חודשים ואף שנים. חשוב לדעת שהן מוכרות, נחקרות וקיימות דרכים לטפל בהן.

כאבים בשד על רקע ניתוח ו/או קרינה

כאבים או אי-נוחות באזור השד ובית השחי הם תופעה שכיחה לאחר ניתוח ו/או קרינה. חלק מהנשים מתארות רגישות, תחושת מתיחה, נימול, כאב עצבי, התקפי “זרמים”, נוקשות באזור הצלקת או כאבים שמופיעים חודשים ואף שנים לאחר סיום הטיפול. במרבית המקרים אין מדובר בסימן לחזרת המחלה, אלא בתוצאה של פגיעה עצבית מקומית, צלקת ניתוחית או השפעת הקרינה על הרקמות.

חשוב לא להישאר לבד עם התחושות האלו. קודם כל לעדכן את הצוות הרפואי ולוודא שאכן מדובר בתופעת החלמה תקינה. קיימות דרכים רבות שיכולות לסייע ביניהן פיזיותרפיה ייעודית לשיקום שד וכתף, טיפול בכאב, פעילות גופנית מותאמת, טיפולים להפחתת רגישות צלקת. אם את חווה כאב מתמשך, מגבלה בתנועה, או קושי משמעותי בדימוי הגוף או באינטימיות - כדאי לשוחח על כך עם הצוות המטפל. מדובר בחלק חשוב מההחלמה, ולא בנושא “שולי” או לא לגיטימי.
 

לימפאדמה: מה זה, מי בסיכון ואיך מונעים

לימפאדמה היא בצקת בזרוע הנגרמת מנזק למערכת הלימפה עקב ניתוח או הקרנות לבלוטות הלימפה. היא יכולה להופיע מיד לאחר הטיפול, או שנים לאחר מכן. גורמי הסיכון כוללים הסרת מספר גדול של בלוטות לימפה, הקרנות לאזור בית השחי, השמנת יתר, וזיהומים.

מניעה היא המפתח: פיזיותרפיה לימפטית, עיסוי לימפטי, בגדי לחץ ושמירה על הזרוע (הימנעות מפציעות, בדיקות דם ומדידת לחץ דם בזרוע המנותחת) יכולים להפחית את הסיכון ולשפר את המצב אם הלימפאדמה כבר התפתחה. אם את שמה לב לנפיחות, כבדות או אי-נוחות בזרוע - פני לצוות הרפואי בהקדם.

גיל מעבר מוקדם

טיפולים שונים - כולל כימותרפיה מסוימת, דיכוי שחלתי, וטיפולים הורמונליים - עשויים לגרום לגיל מעבר מוקדם, גם בנשים צעירות. התסמינים כוללים גלי חום, יובש בנרתיק, שינויי מצב רוח,  ירידה בחשק המיני, הפרעות שינה, ושינויים בצפיפות העצם. גיל מעבר מוקדם בעקבות טיפול הוא נושא שכדאי לדון בו עם הצוות הרפואי ולקבל מענה מותאם, שכן ישנן דרכים רבות לניהול תסמינים אלה.

כאבי שרירים ומפרקים על רקע מעכב ארומטאז

כאבי מפרקים ושרירים הם תופעת לוואי שכיחה של טיפול הורמונלי ממשפחת מעכבי הארומטאז. הכאבים מופיעים לעיתים בכפות הידיים, הברכיים, כפות הרגליים או הגב, ולעיתים מלווים בנוקשות, במיוחד בשעות הבוקר. אצל חלק מהנשים מדובר באי-נוחות קלה בלבד, אך אצל אחרות התסמינים עשויים להשפיע על איכות החיים והתפקוד היומיומי.

פעילות גופנית סדירה, פיזיותרפיה, טיפול בכאב ולעיתים גם מעבר לתרופה אחרת יכולים לסייע משמעותית. אם הכאבים פוגעים בתפקוד או גורמים לקושי בהתמדה בטיפול - חשוב לשתף את הצוות המטפל.

ניהול תופעות לוואי: אל תסבלי בשקט

הדבר החשוב ביותר שכדאי לדעת: תופעות לוואי אינן עונש שצריך לשאת בשקט. שיקום אחרי כימותרפיה הוא תהליך פעיל שמשלב פיזיותרפיה, פעילות גופנית, תזונה ותמיכה נפשית. קיימות תרופות שונות שיכולות להקל על תופעות הלוואי ולעתים גם נדרשת החלפה או התאמה של מינון הטיפול. כאמור, סרטן השד הוא מחלה נפוצה, ולצוות הרפואי יש ניסיון רב עם התרופות שקיבלת או שאת ממשיכה לקבל. חשוב שתשתפי אותו בכל התופעות אותן את חווה ותבררי אילו התערבויות וחלופות קיימות.

אפשר לחזור לחיים מלאים גם במהלך ההחלמה. עם זאת, נשים רבות מתארות שלאחר האבחנה הן מרגישות ש״החיים מתחלקים ללפני ואחרי״. לעיתים נדרש זמן כדי להרגיש שוב בבית בתוך הגוף, העבודה, הזוגיות או השגרה.

השפעה על עבודה, זוגיות וחיי יום יום

הטיפול האדג'ובנטי, שנמשך לרוב שנים, מלווה אותך בחיי היום יום. עייפות, שינויים הורמונליים ואתגרים רגשיים עשויים להשפיע על העבודה, הזוגיות ויחסים חברתיים. שיחה פתוחה עם בן/בת הזוג, ולעתים גם עם מטפל.ת רגשי, יכולה לשנות את התמונה. ניתן לפנות למטפלים במסגרת בתי החולים וקופות החולים וגם אצל העמותות.  

חלק מבתי החולים מציעים תוכניות שיקום מובנות שמתייחסות לכלל ממדי החיים, אך הזמינות אינה תמיד מיטבית מבחינת הזמן או הנגישות. לאורכה של הארץ פרוסות מספר עמותות, ביניהן האגודה למלחמה בסרטן, עזר מציון, אחת מתשע, חלאסרטן, She-Na, שלובות, מנדלת הלב - שמציעות גם הן שירותי תמיכה מסובסדים אשר לעיתים זמינים יותר מצויים בקרבת הבית. לא ניתן להמעיט בערכן של העמותות בתמיכה בשלב ההחלמה. 

בריאות נפשית בתקופת ההחלמה

אחת התחושות השכיחות ביותר בתקופת ההחלמה היא המתח סביב בדיקות ומעקבים ובכלל החשש מחזרת מחלה (Fear of recurrence). נשים רבות מתארות חרדה לפני ממוגרפיה, MRI, בדיקות דם או ביקורות תקופתיות גם שנים לאחר סיום הטיפול. לעיתים כאב חדש, עייפות או תחושה גופנית לא מוכרת עלולים לעורר מיד פחד מחזרת המחלה. חשוב לזכור שרוב הכאבים, העייפות או התחושות החדשות לאחר הטיפול אינם מעידים על חזרת המחלה, אך כאשר יש ספק, נכון להתייעץ עם הצוות המטפל. אצל רבות, עם הזמן, המתח פוחת בהדרגה והחיים חוזרים למסלולם.

גישות כמו CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), מיינדפולנס וקבוצות תמיכה הוכחו כיעילות בהפחתת חרדה זו. איכות חיים עם סרטן שד כוללת גם דאגה לבריאות הנפשית - לא רק הגופנית.

תזונה ופעילות גופנית

פעילות גופנית סדירה נמצאת כמועילה בקרב מחלימות מסרטן שד - היא מפחיתה עייפות, משפרת מצב רוח, ועשויה לתמוך בבריאות לטווח ארוך. המלצות כלליות מכוונות לפעילות גופנית בעוצמה בינונית במשך 150 דקות בשבוע, ובעצימות גבוהה במשך 75 דקות בשבוע. ישנן מספר עמותות אשר חרטו את נושא הפעילות הגופנית על דגלן, ביניהן גמאני רצה, הלביאות הוורודות ועוד. שמירה על משקל תקין, לרבות באמצעות תזונה בריאה ומאוזנת, עשירה בירקות, פירות וסיבים תזונתיים, גם היא חלק מאורח חיים תומך בריאות. מומלץ לדון עם הצוות הרפואי על ההמלצות המותאמות לך אישית.

רפואה משלימה

נשים רבות נעזרות ברפואה משלימה במהלך הטיפול ולאחריו, במטרה להתמודד עם תופעות לוואי ולשפר את איכות החיים. חלק מההתערבויות אף נבדקו במחקרים ונמצאו כמסייעות לתסמינים מסוימים. כך למשל, דיקור עשוי להקל על גלי חום, כאבי מפרקים על רקע טיפול הורמונלי וכאבים כרוניים; יוגה ומיינדפולנס עשויות לסייע בהתמודדות עם חרדה, הפרעות שינה ועייפות; ועיסוי מותאם עשוי להקל על כאב ומתח נפשי.
חשוב ליידע את הצוות המטפל על כל טיפול משלים, ובמיוחד על שימוש בתוספי תזונה או בצמחי מרפא, שכן חלקם עלולים להשפיע על יעילות הטיפולים או לגרום לתופעות לוואי לא רצויות. כיום, חלק מבתי החולים אף מציעים שירותי רפואה אינטגרטיבית כחלק ממערך התמיכה במטופלות.

מיניות ופוריות

אלו שאלות שלא תמיד עולות בחדר הרופא - אבל הן חשובות. שינויים הורמונליים, ירידה בחשק המיני, יובש נרתיקי, כאב, ושינויים בדימוי הגוף משפיעים על חיי המין אצל חלק מהנשים. חשוב להבין מה מקור הקושי, על מנת להתאים הטיפול. ניתן להעזר ברופאי נשים ובמטפלים מיניים הקיימים בבתי החולים ובעמותות. ישנן התערבויות יעילות שכדאי לדעת עליהן ביניהן חומרי סיכוך ולחות, טיפול תרופתי מותאם ופיזיותרפיה של רצפת האגן.

באשר לפוריות, קיימת כיום מודעות גבוהה לנושא שימור פריון אצל נשים המעוניינות בכך, וזה נושא שלרוב יעלה בשלב תכנון הטיפול, במיוחד כאשר מתוכנן טיפול כימותרפי. עם זאת, גם בשלבים מאוחרים יותר ואף בתקופת ההחלמה, נכון יהיה לבצע מאמצים נוספים על מנת לשמר פריון עתידי. חשוב לשוחח על כך עם הרופא המטפל.

המשלים לשימור פריון הוא תכנון הריון. בשנים האחרונות הצטבר מידע רב התומך באפשרות ובבטיחות של הריון לאחר סרטן השד עבור מטופלות רבות. המלצות באשר לתזמון ההריון והדרך המתאימה להרות היא אישית תלויה במאפייני המחלה, בטיפולים שנתנו בהעדפות המטופלת. חשוב לשוחח על הנושא עם הצוות המטפל כבר בשלבים המוקדמים של הטיפול והמעקב.